Multilingual Folk Tale Database


Der Wolf und die sieben jungen Geisslein (Jacob & Wilhelm Grimm)

הזאב ושבעת הגדיים Vuk i sedam kozlića
unknown author unknown author
Hebrew Croatian
היה פעם עז זקן היו שבעה הקטנים, אהב גם מהם כמו תמיד אמא היתה של ילדיה. יום אחד היא היתה צריכה ללכת לבית העץ כדי להביא להם אוכל, אז היא קראה את כולם סביבה. "ילדים יקרים", אמרה, "אני הולך אל העץ, ולמרות שכבר לא אהיה כאן, לעמוד על המשמר נגד זאב, שכן אם הוא היה פעם אחת כדי להיכנס פנימה, הוא יאכל אותך, עצמות, עור, ו הכל. מסכן לעתים קרובות מסווה את עצמו, אבל הוא תמיד ניתן לדעת על ידי קול צרוד שלו, כפות ידיים שחורות. "-". אמא יקרה, "ענו הילדים," אתה לא צריך לפחד, נוכל לטפל טוב של עצמנו "ואת אמא פעה שלום, והמשיך את דרכה בראש שקט. Bijaše jednom jedna koza pa imala sedam mladih kozlića koje je voljela kao što svaka majka voli svoju djecu. Jednog dana pođe ona u šumu po hranu pa pozva svih sedam kozlića i reče im: – Draga djeco, ja idem u šumu, a vi se dobro čuvajte vuka, jer ako uđe, pojesti će vas od glave do pete. Taj zlikovac se često pretvara, ali vi ćete ga odmah prepoznati po hrapavom glasu i crnim šapama. A kozlići rekoše: – Draga majko, mi ćemo se dobro čuvati, možeš ići bez brige. Koza zameketa i mirno krenu na put. Ne prođe dugo, a netko zakuca na kućna vrata i viknu: – Otvorite, draga djeco, evo vaše majke, svakom sam nešto donijela. Ali kozlići po hrapavom glasu prepoznaše vuka i povikaše: – Nećemo ti otvoriti, ti nisi naša majka, ona ima nježan i mio glas, a tvoj glas je hrapav. Ti si vuk. Tada vuk ode nekakvom trgovcu i kupi veliki komad krede. Kad je pojede, glas mu postade nježan. Onda se vrati, pokuca na vrata i viknu:
לא עבר זמן רב לפני 1 חלק דפק על דלת הבית, צועק: "תפתחו את הדלת, ילדים יקרים שלי, את אמא שלך היא לחזור, והביא לכל אחד מכם משהו." אבל הילדים הקטנים ידע שזה הזאב על ידי קול צרוד. "לא ניתן לפתוח את הדלת," קרא להם: "אתה לא אמא שלנו, יש לה קול עדין ומתוק, והקול שלך צרוד: אתה חייב להיות הזאב." אז את הלך הזאב לחנות וקנה גוש גדול של גיר, ואכל אותה לעשות בקולו הרך. ואז הוא חזר, דפק בדלת הבית, וקרא: ". פתח את הדלת, ילדים יקרים שלי, את אמא שלך היא כאן, הביא כל אחד מכם משהו" אבל וולף הציב הכפות השחורים שלו נגד חלון, והילדים רואים את זה, צעקה, "אנחנו לא יפתח את הדלת, אמא שלנו אין רגליים שחורים כמוך,. אתה חייב להיות הזאב" לזאב ואז רץ אל האופה. "בייקר," אמר, "אני נפגע ברגל, התפשטות להתפלל קצת כסף מקום." וכאשר בייקר היה מטויח רגליו, הוא רץ אל הטוחן. "מילר", אמר, "מפזרת לי ארוחה לבנה על כפות רגלי." אבל מילר סירב, חושב וולף יש משמעות הפגיעה חלק אחד. "אם אתה לא עושה את זה," קרא הזאב, "אני אוכל אותך!" ומילר פחד ועשה מה שאמרו לו. וזה רק מראה מה הם גברים. – Otvorite, draga djeco, evo vaše majke, svakom sam ponešto donijela. Ali vuk je stavio svoju crnu šapu na prozor pa kad je kozlići vidješe, poviču: – Nećemo ti otvoriti, naša majka nema crne šape kao ti, ti si vuk. Tada vuk otrča pekaru i reče: – Udario sam se u nogu, premaži mi je tijestom. I kad mu pekar tijestom premaza šape, on otrča mlinaru i reče mu: – Pospi mi šape brašnom. Mlinar pomisli: "Vuk hoće nekoga prevariti", pa ga htjede odbiti, ali vuk mu reče: – Ako mi to ne učiniš, pojesti ću te. Tako se mlinar uplaši i zabijeli mu šape. Eto, takvi su ljudi. Onda zlikovac dođe i po treći put na kućna vrata, pokuca i reče: – Otvorite, djeco, došla je vaša draga majka i svakome ponešto iz šume donijela. Kozlići povikaše:
ועכשיו הגיע נוכלים בפעם השלישית אל הדלת דפק. "פתח, ילדים!" קרא לו. "אמא היקרה שלך חזר הביתה, והביא לך כל דבר מעץ." - "קודם להראות לנו הכפות שלך," אמר הילדים, והוא הניח "כדי שנוכל לדעת אם אתה באמת אמא שלנו או לא." את כפותיו על החלון, וכשראו שהם היו לבנים, הכול נראה בסדר, והם פתחו את הדלת. וכשהוא היה בתוך שראו זה היה זאב, והם נבהלו וניסו להסתיר את עצמם. אחד רץ מתחת לשולחן, 2 נכנס למיטה, 3 לתנור, 4 במטבח, בארון 5, 6 מתחת לכיור, 7 במקרה לשעון. אבל הזאב מצא את כולם, ונתן להם התייחסות מעטה, בזה אחר זה, הוא בלע את כולם, אבל הצעיר, שהיה הסתיר במקרה לשעון. וכך הזאב, לאחר שקיבל את מה שרצה, טיילו הלאה אל כרי דשא ירוקים, והניח את עצמו מתחת לעץ, הוא נרדם. זמן קצר לאחר מכן, עז אמא חזר מעץ, ו, הו! מה מראה פגש את עיניה! בדלת עמד שולחן רחב פתוח, כיסאות כיסאות, כולם זרקו על השמיכה,, כלים שבורים קרועים כריות מהמיטה. היא חיפשה את ילדיה, הם היו בנמצא. היא קראה לכל אחד מהם בשמו, אבל אף אחד לא ענה, עד שהגיעה לשם של הצעיר. "הנה אני, אמא," קול קטן צעק: "הנה, במקרה השעון." וכך היא עזרה לו לצאת, ושמע איך הזאב בא, ואכל את כל השאר. ואתה יכול לחשוב איך היא בכתה על אובדן הילדים היקרים שלה. סוף סוף צערה היא שוטטה בחוץ, ואת הילד הקטן איתה, וכאשר הם הגיעו אל כר הדשא, שם הם ראו זאב שוכב מתחת לעץ, ונחר, כך הענפים רעדו. עז אמא הביטה בו בזהירות מכל הצדדים והיא שמה לב איך משהו בתוך הגוף שלו נע ונאבקת. אוי לי! המחשבה היא, זה יכול להיות שילדים הקשה שלי, שבלע את ארוחת הערב שלו עדיין בחיים? והיא שלחה ילד קטן בחזרה הביתה על זוג מספריים, ואת מחט, חוט. ואז היא לחתוך בגוף הזאב פתוח, ולא מיד לאחר שעשתה 1 חיתוך יותר יצאו ראש אחד הילדים, ואז עוד חיתוך, ואז בזה אחר זה את ששת הילדים הקטנים כל קפץ חי וקיים, על על החמדנות שלו נוכלים בלע אותן בשלמותן. כמה נפלא זה היה! כך ניחם אמא היקרה שלהם קפץ על חייטים כמו בחתונה. "עכשיו להביא כמה אבנים חזקה וטובה", אמרה האם, "ואנו ממלאים את גופו איתם, כשהוא שוכב לישון." וכך הם הביאו כמה בחיפזון הכל, ולשים אותם בתוך אותו, אמא תפרה אותו שוב כל כך מהר שהוא לא חכם. כאשר הזאב סוף סוף התעורר וקם, האבנים בתוכו גרם לו להרגיש צמא מאוד, וככל שהוא הולך ברוק לשתות, הם פגעו ונקשה אחד נגד השני. אז הוא צעק: "מה זה אני מרגיש בתוכי דופק בחוזקה על העצמות שלי? איך דבר כזה צריך betide לי! הם היו ילדים, ועכשיו הם אבנים. " אז הוא בא ברוק, והתכופף כדי לשתות, אבל את האבנים הכבדות משכו אותו כלפי מטה, כך שהוא נפל למים וטבע. וכאשר שבעה ילדים קטנים ראיתי את זה הם עלו בריצה. "הזאב מת, הזאב מת!" הם צעקו, אחזה בידי, הם רקדו עם אמם הכול על המקום. – Pokaži nam prvo nogu, da vidimo jesi li naša draga majka. On onda stavi šapu na prozor i kad kozlići vidješe da je bijela, povjerovaše da je istina i otvoriše vrata. Ali uđe im vuk, glavom i bradom. Oni se uplašiše i stadoše se sakrivati. Jedno skoči pod stol, drugo u krevet, treće u peć, četvrto u kuhinju, peto u ormar, šesto pod korito, a sedmo u kutiju zidnog sata. Ali vuk ih sve nađe i nije oklijevao nego ih je jedno za drugim progutao. Samo ono najmlađe, u kutiji od sata, nije našao. Kad se tako do mile volje najeo, vuk se odgega na livadu, leže pod drvo i zaspa. Malo zatim vrati se i koza iz šume. Ali imala je što vidjeti! Kućna vrata širom otvorena, stol, stolice i klupa prevrnute, korito slupano, pokrivač i jastuci po podu. Počne tražiti svoju djecu, njih nigdje. Dozivala ih je redom po imenu, ali nitko se ne odazva. Najzad, kad zovnu najmlađeg, začu se njegov glasić: – Draga majko, evo me u kutiji od sata. Ona ga izvadi te joj ono ispriča kako je došao vuk i sve ostale pojeo. Pomislite samo koliko je koza plakala za svojom jadnom djecom. Najzad u svome jadu izađe van, a kozlić istrča s njom. Kad stiže na livadu, a tamo vuk pod drvetom leži i hrče da se sve grane tresu. Ona ga zagleda sa svih strana i primjeti da se u njegovom prepunom trbuhu kozlići koprcaju. "Ah,", zaključi ona, "to su moja jadna djeca, koju je vuk progutao za večeru, a još su živa!" Najmanji kozlić brzo otrči kući po škare, iglu i konac. Koza prereže zlom vuku trbuh i samo što je napravila prvi rez kad jedan kozlić promoli glavu i kako je rezala dalje tako je iskakao jedan za drugim, svih šest kozlića. I svi su bili živi i zdravi. Kakva je to bila radost! Grlili su svoju dragu majku i cupkali od sreće. Ali koza im je naredila: – Trčite i brzo nakupite kamenja da ovoj bezobraznoj zvijeri napunimo trbuh dok još spava. Sedam kozlića požuriše i donesoše kamenja pa ih uguraše vuku u trbuh što su mogli više. Onda ga koza opet na brzinu zaši tako da se nije ni makao niti šta primijetio. Kad se vuk najzad naspavao, podiže se i kako je od teškog kamenja u trbuhu bio jako ožednio, on krenu prema bunaru da se napije vode. Ali kad poče hodati i teturati tamo-amo, poče se i kamenje u njegovom trbuhu sudarati i zveckati. Tada on povika: – Što to zveči, što to lupa u trbuhu mome? Ili su to kozlići ili neko kamenje? A kad stiže do bunara i nagne se nad vodu, teško kamenje ga povuče dolje i on se utopi. Kad to vidješe, sedam kozlića dotrčaše vičući iz sveg glasa: – Vuk se utopio! Vuk je mrtav! – i od radosti su zaplesali oko bunara zajedno sa svojom majkom.


Change: Change: